Chassidus.org

Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות תמידין ומוספין פרק י

א) ביום צום כיפור מקריבין מוסף כמוסף ראש השנה -- פר, ואיל, זה הוא הנקרא איל העם, ושבעה כבשים, הכול עולות; ושעיר חטאת, והוא נאכל לערב. [ב] ועוד מקריבין הציבור שעיר חטאת, והוא נשרף, שבן זוגו שעיר המשתלח.

ב) [ג] ביום הראשון של חג הסוכות, מקריבין מוסף היום -- שלושה עשר פרים, ושני אילים, וארבעה עשר כבשים, כולם עולות; ושעיר, חטאת נאכלת. וכן כל יום ויום משבעת ימי החג, מקריבין שני אילים וארבעה עשר כבשים, ושעיר חטאת. [ד] אבל הפרים פוחתין אחד אחד, בכל יום -- בשני מקריבין שנים עשר, בשלישי אחד עשר: עד שיימצא קרבן יום שביעי -- פרים שבעה, אילים שניים, כבשים ארבעה עשר, הכול עולות; ושעיר, חטאת.

ג) [ה] ביום השמיני עצרת, מקריבין מוסף היום -- פר, ואיל, ושבעה כבשים, כולן עולות; ושעיר, חטאת. וזה מוסף בפני עצמו.

ד) [ו] כל שבעת ימי החג, מנסכין את המים על גבי המזבח; ודבר זה, הלכה למשה מסיניי. ועם ניסוך היין של תמיד של שחר, היה מנסך המים לבדו. [ז] ואם עירה המים לתוך היין, או היין לתוך המים, וניסך שניהן מכלי אחד -- יצא; ואם הקדים ניסוך המים לזבח, אפילו ניסכן בלילה -- יצא. ובקרן דרומית מערבית היה מנסך, למעלה מחצי המזבח; והכול יורד לשיתין, כמו שביארנו.

ה) כיצד היו עושין, צלוחית של זהב מחזקת שלושה לוגין, היה ממלא אותה מן השילוח; הגיעו לשער המים, תקעו והריעו ותקעו; עלה לכבש, נפנה לשמאלו, ונותן המים מן הצלוחית, לתוך הספל שהיה שם. ושני ספלים של כסף היו שם -- מערבי היה בו המים, ומזרחי היה בו היין של נסך. ומנוקבין היו, כמין שני חוטמין דקין; ושל מים היה נקב שלו דק משל יין, כדי שיכלה המים עם היין כאחד.

ו) [ח] זה שמנסך המים -- היו אומרין לו, הגבה ידיך: שפעם אחת ניסך על רגליו, ורגמוהו כל העם באתרוגיהן -- שאמרו מין הוא, שהן אומרין אין מנסכין מים.

ז) [ט] כמעשהו בחול, כך מעשהו בשבת; אלא שהיה ממלא מערב שבת חבית של זהב, ואינה מכלי השרת, ומניחה בלשכה, ולמחר ממלא ממנה. [י] אם נשפכה, או נתגלתה -- ממלא מן הכיור, ומנסך.

ח) [יא] בכל יום ויום מימי החג, היו אומרין שירה בפני עצמה על מוסף היום: בראשון מימי חולו של מועד, היו אומרין "הבו לה', בני אלים" (תהילים כט,א); בשני, "ולרשע אמר אלוהים" (תהילים נ,טז); בשלישי, "מי יקום לי, עם מרעים" (תהילים צד,טז); ברביעי, "בינו, בוערים בעם" (תהילים צד,ח); בחמישי, "הסירותי מסבל, שכמו" (תהילים פא,ז); בשישי, "יימוטו, כל מוסדי ארץ" (תהילים פב,ה). ואם חל שבת להיות באחד מהן, "יימוטו" יידחה.

ט) [יב] כבר ביארנו שכל משמרות כהונה, ארבעה ועשרים; וכולן עובדין בשווה, ברגלים. ובחג הסוכות היה כל משמר מקריב פר אחד, או איל אחד, או שעיר החטאת; אבל הכבשים -- יש משמר שמקריב מהן שני כבשים, ויש משמר שמקריב כבש אחד.

י) כיצד, ביום טוב הראשון של חג -- היו שם שלושה עשר פרים, ושני אילים, ושעיר: כל משמר מקריב בהמה אחת מהן, נשארו שם ארבעה עשר כבשים לשמונה משמרות; שישה משמרות מקריבין שניים שניים, ושני משמרות מקריבין אחד אחד.

יא) בשני -- היו שם שנים עשר פרים, ושני אילים, ושעיר: כל משמר מקריב אחד, נשארו שם ארבעה עשר כבשים לתשעה משמרות; חמישה מקריבין שניים שניים, וארבעה מקריבין אחד אחד.

יב) בשלישי -- היו שם אחד עשר פרים, ושני אילים, ושעיר: כל משמר מקריב אחד, נשארו שם ארבעה עשר כבשים לעשרה משמרות; ארבעה מקריבין שניים שניים, ושישה מקריבין אחד אחד.

יג) ברביעי -- היו שם עשרה פרים, ושני אילים, ושעיר: כל משמר מקריב אחד, נשארו ארבעה עשר כבשים לאחד עשר משמר; שלושה מקריבין שניים שניים, ושמונה מקריבין אחד אחד.

יד) בחמישי -- היו שם תשעה פרים, ושני אילים, ושעיר: כל משמר מקריב אחד, נשארו ארבעה עשר כבשים לשנים עשר משמר; שני משמרות מקריבין שניים שניים, ועשרה מקריבין אחד אחד.

טו) בשישי -- היו שמונה פרים, ושני אילים, ושעיר: כל משמר מקריב אחד, נשארו ארבעה עשר כבשים לשלושה עשר משמר; משמר אחד מהם מקריב שניים, ושנים עשר משמר מקריבין אחד אחד.

טז) בשביעי -- היו שם שבעה פרים, ושני אילים, ושעיר, וארבעה עשר כבשים, כמניין המשמרות: נמצא כל משמר מקריב בהמה אחת. [יג] וכל מי שהיה מקריב פר היום -- לא היה מקריב פר למחר, אלא חוזרין חלילה. בשמיני -- חוזרין לפיס כולם כאחד, כשאר הרגלים כמו שביארנו.

יז) [יד] ביום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת -- היה שם מנחת נסכים של מוספין ושל תמידין, אחד ושישים עישרון; ולא היו מערבין אותן. [טו] ולעולם אין מערבין נסכים -- אלא נסכי הפרים לבדן, ונסכי האילים לבדן, ונסכי כבשים לבדן: בין בקרבנות ציבור, בין בקרבנות יחיד.

יח) [טז] וכן החלבים של קרבנות, בין קרבנות ציבור, בין קרבנות יחיד -- אין מערבין אותן זה בזה, אלא מקטירין אימורי כל קרבן וקרבן בפני עצמו; ואם נתערבו, מקטיר הכול כאחד.

יט) [יז] מנחות של נסכים שנתערבו זו בזו ואחר שנבללה, כל מין ומין בפני עצמו -- כשרות. [יח] וכיון שנבללו המנחות, ונתערב שמנן וסולתן -- הרי זה מותר לערב יין שלהן לכתחילה; וכן אם הקטיר מנחות של נסכים, כל אחת ואחת בפני עצמה -- הרי זה מותר לערב היין שלהן.

כ) [יט] כשמערבין היין של נסכים -- יש לו לערב יין נסכים של אמש בשל יום, ושל יחיד בשל ציבור; וכשמערב, מערב יין נסכי פרים ביין נסכי אילים, יין נסכי כבשים ביין נסכי כבשים; אבל אין מערבין יין נסכי כבשים, ביין נסכי פרים ואילים. [כ] ולעולם אין מערבין היין לכתחילה -- אלא אחר שנתערבה הסולת או אחר שהקטירו, כמו שביארנו.